לעשות מדיטציה ולעבור תהליך טיפולי: שני תהליכים מקבילים? חלק מתהליך אחד רחב? ניגודים? משלימים?
אתיחס כאן למדיטציה המוכרת לי, מדיטציה בודהיסטית בשם "ויפאסנה". פרוש המילה בשפה הפאלית - שפתו של הבודהה - "תובנה".
צריך לציין, למען ההוגנות, כי כמו ביחס לכל תרגול, גם ההבנה שלי את מדיטציית הויפאסנה מוגבלת למידה שבה אני מתרגלת אותה והעומק אליו הגעתי בתירגול של 12 שנים - זמן לא רב כשמדובר בשינויים ברמה המנטלית-גופנית העמוקה ביותר. אינני דוברת כאן בשם ישות כלשהיא אלא רק בשם החויה שלי, והחויה עמה אני עובדת עם מטופלים.
הויפאסנה הינה מדיטציה במהלכה אנו רוכשים תובנה.
תובנה לחיים.
תובנה הנוגעת לעצם תהליכי החיים שלנו. מתוך התבוננות מרוכזת במצבים גופניים , הכרתיים, מחשבתיים ורגשיים, אנו רוכשים תובנות באשר להתנהלות שלנו בעולם, תובנות באשר למה מניע אותנו, איפה יש לנו בחירה ואיפה אנחנו רובוטים המתנהלים באופן אוטומטי לפי הכפתור שמופעל בהם ומייצר תגובה א' ב' או ג'. בכל פעם. שוב ושוב.
אנחנו יושבים עם הרגשות, המחשבות, התחושות הגופניות והמידע הגופני שמגיע מן החושים או מן הפנים, ישיבה שקטה ויציבה, דרך כל מה שקורה. בכל רגע נתון אנחנו יושבים עם מה שיש. לעתים יש אי שקט, לעתים יש עייפות או שעמום, לעתים אנחנו נרדמים, לעתים כל הגוף רועד, לעתים יש תחושת כאב בברכיים, או בעורף, לעתים הנשימה עצורה או מכאיבה, לעתים עולות מחשבות מכאיבות, לעתים מחשבות נעימות, כמו הזיות, שמרחיקות אותנו מן החויה של כאן ועכשיו, לעתים מתעורר רגש נעים, לעתים רגש קשה, לעתים... ולעתים.... דרך כל "לעתים" כזה, אנחנו יושבים. יושבים ומתבוננים ומרגישים וחווים. ולומדים. לומדים את עצמנו. לומדים מה קורה לנו, מפתחים הבנה אינטימית לגבי החויה שלנו את העולם ואת עצמנו בתוכו. בעיקר את עצמנו בתוכו.
מדיטציית ויפאסנה מאפשרת תפיסה חווייתית את התהליכים השולטים בחיינו. היא פועלת הן ברמה ההכרתית המודעת, והן ברמה הלא מודעת. דרך ההתבוננות השקטה בכל המצבים שאנו חווים בישיבה (או בהליכה, או במהלך ההתנהלות היומיומית שלנו, אם אנחנו במודעות..) היא מייצרת נקיון פנימי ושינוי של ממש ביכולתנו להכיל מצבים לא נעימים, להכיל קשיים וקנופליקטים, להכיל רגשות קשים ותחושות גופניות קשות. היא מכינה אותנו, יש אומרים, להתמודדויות שעוד נכונו לנו בעתיד, לסבל הבלתי נמנע הכרוך בחויית החיים, ומרפאת את פצעי העבר.
תובנות אלו ודומות להן ניגלות גם במהלך עבודה פסיכולוגית כוללת. במושג "כוללת" אני מתיחסת לפסיכולוגיה הרואה באורגניזם האנושי יצור שלם, על גופו, שכלו, ההכרה שלו וכו'. כאשר אנו מתבוננים באורגניזם כולו, ובוחנים ומעמיקים אל תוך הגוף שלנו, מעמיקים אל תוך התחושות הגופניות שלנו, לומדים לזהות אותן בחלקים השונים של גופנו, לומדים להכיר באופן אינטימי את המתרחש בגוף, החל מקצות אצבעות הרגלים, דרך תחושות האיברים הפנימיים, השרירים וקצות שיער הראש שלנו, כאשר אנו לומדים להכיר ולזהות את המתרחש שם, אנו מגלים עולם ומלואו.
שכן בגוף מתחולל ללא הפסקה תהליך החיים. אויר נכנס, חמצן מופק ממנו בריאות, ומפוזר בגוף על ידי הכדוריות האדומות שבדם, המים שהם תוצר הפעילות האירובית בתאים _(תהליך הפקת האנרגיה מן הסוכרים בתאים בעזרת החמצן) מופרשים אל תוך הדם, ומוצאים את דרכם לשלפוחית השתן, שמתמלאת, לוחצת על עצבים ומעבירה שדרים למח שהיא מלאה, ועל פי פקודה המגיעה מן המח המרכזי מרפים השרירים המכווצים את השופכה את אחיזתם בה והשתן משתחרר ונוזל החוצה. כל נשימה קשורה עם כל פעימת לב, שהיא דחיפת הלב את הדם המלא בחמצן הלאה מחלקו שמאלי האל הגוף, ובתורה דחיפת הדם מן הפריפריה, עשיר בדו תחמוצת הפחמן, בחזרה אל חלקו הימני של הלב, משם יעלה אל הריאות, כדי לפלוט את דו תחמוצת הפחמן החוצה מן הגוף בתהליך הנשימה, וכו' וכו' וכ'ו.
שני התהליכים עוסקים בריפוי . בשניהם אנו רוכשים תובנות ביחס לעולם וביחס לעצמנו. אנו רוכשים מודעות גבוהה יותר לתהליכים הפנימיים שלנו, מכירים אינטימית את הכפתורים שלנו, ואת התגובות האוטומטיות שלחיצה עליהם מייצרת. אלא שלמידה והבנה ותובנה אינן כל הסיפור. הענין הוא ריפוי. ריפוי לעומק ברמת הרקמות הכי עדינות את הכאב והמתחים שנאגרו בהן.
לי אין נסיון בעבודה עם מדיטציה בלבד. המורה שלי למדיטציה, טוענת שכדי להעמיק באמת בעבודה הפנימית, יש בדרך כלל צורך לשלב את המדיטציה עם תהליך פסיכולוגי, כי בחלק מן התהליך אנו זקוקים לכלים ולאדם חיצוני לנו, שיעבור אתנו את הדברים. גם במדיטציה איננו חייבים להיות לבד, ואף הייתי אומרת שכל תהליך עמוק של מדיטציה דורש מורה שיעבוד אתנו. בתהליך כזה פוגשים בדרך כל מיני שדים, וכדאי לקבל עזרה בהתמודדות אתם. אם כך מהי התוספת היחודית של התהליך הפסיכולוגי? נדמה לי שהוא קשור באופן היסודי בו אנחנו בנויים.
אנחנו יצורים חברתיים, וככאלה ההתפתחות שלנו שזורה באופן הדוק עם קשר רגשי. אנחנו מגיעים לעולם הזה מכוונים לקשר רגשי, אנחנו נולדים עם יותר מאשר היכולת לאהוב. אנחנו נולדים עם הצורך לאהוב ולהיות בקשר. אנחנו מתפתחים דרך קשר (עם אמא, ואחר כך עם אבא ועם אחינו ואחיותינו, ובהמשך עם העולם הרחב), אנחנו גדלים ומרחיבים את עולמנו והבנתנו דרך קשרים, ועל כן עבודה עם קשר היא טבעית לנו, לגדילה ולצמיחה שלנו.
אם טיפול, כמו גם מדיטציה, באים לרפא את החלקים שלנו ש"נתקעו", את "הילד הפנימי" שלא התבגר וגדל, את הצרכים שלנו שלא באו על סיפוקם, נקרא לזה איך שנקרא, אם הריפוי כולל צמיחה וגדילה, הרי שהדרך הטבעית לנו ביותר לכך היא דרך קשר. קשר אינטימי, לעתים אינטנסיבי, אמיתי, חי, נושם ובעיקר אנושי.
