• יעל לי

על גבולות בטיפול

Updated: Jan 21

בסולם הקשיים של מטפלים רבים, נדמה לי שסוגיית הכסף מצויה אי שם למעלה. כולנו פוגשים את הקושי סביב כסף בשלב זה או אחר בעבודה שלנו. כמעט אין מטפל שלא מתייסר עם השאלה הזו בשלב זה או אחר.


בתחילת הדרך קשה לקחת כסף ו"להתגלח על זקנם" של המטופלים הראשונים. אני זוכרת שבימי הראשונים כמטפלת, עבדתי בקליניקה ציבורית, ונתבקשתי לטפל בנערה בת 14 עם מה שנקרא בשפה הפסיכיאטרית OCD. הנערה היתה מצויה בסבל גדול מאד, ידיה היו אדומות ודלוקות מרוב רחיצות, חייה היו בלתי נסבלים בעולם בו הכל היה מסוכן ומלוכלכך, נקרעת בין הצורך לספור הכל ולהימנע ממספרים הקשורים עם השטן וכו' וכו' עינויים של הנפש. נפגשנו בתדירות של פעמיים בשבוע, שכן כך קבע הפסיכיאטר שהיה ממונה על ההדרכה שלי בזמנו. וישבנו. ושתקנו. וסבלנו. והתענינו. ואותו פסיכיאטר, אליו פניתי במצוקה "זה לא עובד, היא סובלת, אני לא מצליחה לעזור לה", הקשיב בנחת, מוצץ מקטורתו והשיב: "כן, זה לוקח זמן, תמשיכי כך". האם עזרתי לה? אינני חושבת. האם עיכבתי אותה ובכך לא רק עשיתי לה עוול אלא הוספתי על סיבלה? לא קל לי עם התשובה לכך... האם המרפאה הרויחה את התשלום עבור השרותים שלי? לא. הנערה לא קיבלה את הטיפול שהגיע לה, לא ברמה מקצועית, ובעיקר לא בגישה המקצועית. אבל אני הרוחתי מכך, כי למדתי שיעור חשוב.

השאלה "האם מגיע לי כסף", ו"האם אני שווה את הכסף של המטופלים שלי" אמנם חריפה יותר בתחילת הדרך, שאז חויות כמו זו שעברה אותי שכיחות יותר, אבל היא בעלת תוקף לאורך כל הדרך. שאלה שאינה רק מציקה, אלא גם חשובה לנו, כמטפלים: לעולם, נדמה לי, לעולם אנחנו צריכים להיות מוטרדים האם אנחנו שווים את הכסף. האם המטופל מקבל את התמורה לכספו. בין אם זה מאות שקלים לפסיכולוג בכיר, או עשרות למסאג'יסט מתחיל. באותו אופן, אגב, כמו שהדבר צריך להטריד סנדלר או פקיד בשרות הלקוחות של בזק. או רופא אונקולוג, שגם אם אינו מרפא את הסרטן, הוא מגייס את מיטב המומחיות שלו כדי לתת למטופל את מכסימום הסיכויים שיש.

הסוגיה הזו מעלה לא מעט שאלות שקשורות לעצמנו, לערך העצמי שלנו, לאופן בו אנו תופסים את עצמנו כשווים, מקצועיים, עד כמה אנחנו תופסים את המקצוע שלנו כעוזר באמת. עד כמה הוא עוזר לנו.


הקשר שלנו עם המטופלים שלנו מבוסס על כסף. לשני הצדדים זה לא ענין טריויאלי. עד כמה באמת אכפת לי מן המטופל שלי? האם הייתי מטפלת בו גם בחינם? במקצוע שלי זה מגיע לפעמים למבחני מציאות של ממש כאשר המטופל מחליף את מקום העבודה או עוזבת את הבית והמצב הכלכלי משתנה. מה אז? האם אז הטיפול נפסק? ובמקרים בהם הטיפול נפסק, מה קורה כשהוא רוצה לדבר אתי בטלפון? מה זה אומר על הקשר? על מידת האכפתיות שלי?