• יעל לי

על קטיושות ופחד ודברים אחרים

Updated: Jan 21

1. ההסטוריה חוזרת...

כשהייתי סטודנטית לפסיכולוגיה, התפרנסתי מעבודה עיתונאית בדסק המזרח תיכוני של רשת טלויזיה אמריקנית. ב-1991, כשנהיה ברור שמלחמה הולכת ומתרגשת עלינו, הבינו ברשת שמלחמה זה דבר מסוכן, ושצריך לסקר אותו, אבל יותר מזה – להיזהר ממנו. שריינו לנו עשרות חדרים בהילטון ושרתון ירושלים, לנו ולבני המשפחות. היתה שם נדיבות גדולה ואיפשור גדול לפחד.

כי זה היה הדבר הכי ברור שהיה שם.

פחד.

יותר מאשר סקרנות ואפילו חובה עיתונאית. את שבועות הסקאדים הראשונים שידרנו מן הבטחון של אולפני הבירה בירושלים. מסיכות הגז, אגב, לוו אותנו בכל בוקר מן המלון אל האולפנים.

אחרי ימים ספורים של מתקפות טילים, הבנו את הפרינציפ וה"תירגולת" השתנתה. מעתה, עם הישמע "נחש צפע", במקום לרדת אל  המקלטים יצאנו אל מגרש החניה ומיהרנו אל הרכבים, בהם היו מותקנים סקאנרים המכוונים לתדרי המשטרה. זו היתה הדרך שלנו להצטרף לחויית הנפילה. וגם כאן  – ממרחק בטוח.

הצטרפות מסוימת. סוג של. הצטרפות של ידיעה. ידיעה מתוך שמיעה. שמיעה לא את הבום, אלא את הסקאנר.  מן הבטחון הגמור של מכונית וולוו שעליה מדבקת "עתונות" במגרש החניה של מה שהיה אז הילטון ירושלים.

כך חוינו את המלחמה. אלו, אגב, היו גם התנאים של כתב הטלויזיה המהולל שדווח לרשת בהתרגשות על סקאדים ונפגעים ובתים הרוסים. כתב שטח, קראו לזה אז. כתב מלחמה. בכתבות שלו שילבנו תמונות אמיתיות משדה הקרב התל אביבי-רמת גני, שצילמו מי שנשארו בשטח, שני צוותי צילום מקומיים. ישראליים, זאת אומרת. הללו העבירו אלינו, לאולפנים בירושלים, תמונות טריות של פגיעות סקאדים, בטכנולוגיה הבטוחה של מיקרוגל. רחוק ובטוח. הכתב מעולם לא חווה מתקפת סקאדים תל אביבית, אלא תמיד מן הבטחון של ירושלים. כתב שטח, קוראים לזה? 

בשבוע השני למלחמה, באו לירושלים לבקרנו חברים מהשפלה. זוג חברים, מהתקשורת גם הם, שנשארו בביתם שבגבעתיים. הסקאדים של רמת חן היכו קרוב מאד למרפסת ביתם. כאשר נשמעה האזעקה באמצע האנטרקוט במסעדה של הילטון ירושלים, מיהרו לעלות לחדרנו המבוטן, ואילו אנו, כהרגלנו, יצאנו החוצה למגרש החניה לסקאנרים. כאשר עלינו לחדר כחצי שעה מאוחר יותר, מצאנו את זוג החברים שלנו יושבים על המיטה בחדר המערבי שלנו, עטויים מסיכות גז, רועדים מפחד.

כולנו חוינו את אותה המציאות, אך החויות שחוינו היו שונות בכל מובן אפשרי.