• יעל לי

תרופות : לקחת או לא לקחת?

Updated: Jan 21


פרוזק הוא לא רעיון. אבל רבים הופכים אותו לכזה. לקחת תרופה או לא? השאלה הפשוטה - לכאורה - הזו, מטלטלת רבים וטובים, ומעוררת תגובות חזקות. גם פסיכולוגים נגועים במכת הרעיונות הזו. לרבים מהם, שלא חוו בעצמם דכאון או את השפעת התרופות, יש רעיונות ומחשבות נחרצות לגביהן.

אני פחות מאמינה ברעיונות נחרצים. אני מאמינה בתשובה שמתאימה לי או לך, אבל לא לו או לה. ואני מאמינה בהתאמת החיים אלינו, ולא רק בהתאמת עצמנו למה שאחרים חושבים או רואים כנכון... ועל כן נסיתי בעצמי את התרופה. משך תקופה של כשנה לקחתי את אחת התרופות ממשפחת הפרוזק, וחויתי בגוף שלי עצמי את ההשפעה שלה. אין לי יותר מדי רעיונות על מה נכון או מה לא נכון, אבל יש לי היכרות אינטימית עם החויה של לקחת תרופה נוגדת דכאון וחרדה, של הפסקת לקיחה (מה שקרוי "גמילה"), ושל התהליך שעברתי סביב ההתלבטות אם "לקחת או לא". התלבטות שהפגישה אותי באופן עמוק עם שאלות יסודיות בחיי. עצם השאלה חשובה כמעט כמו ההחלטה: לקחת או לא לקחת?

רבים מגיעים למשרד שלי עם ההתלבטות הזו, עם מטען עצום של מחשבות, אידאלים, ולא מעט "מה יגידו" (זה יירשם בתיק בקופ"ח, איזו השפעה תהיה לזה, איך יגיב בן הזוג שלי וכדומה). באים עם שק מלא, שלא משאיר הרבה מקום לחופש. החופש לבחור מה נכון לי. מה מתאים לי ולדרך שלי.

"לקחת או לא לקחת" הוא תהליך כשלעצמו. אך הוא לא חייב להיות ממושך ומפותל. להיפך. תהליך ההחלטה צריך להיות מיודע, ולשקף את מי שאנחנו. מנסיוני שאלה זו יכולה להיות במוקד של תהליך יעוץ ממוקד, קצר, בו עולות סוגיות עמוקות -לעתים הסוגיות העמוקות - של חיינו. להלן מדריך קצרצר, מעט טלגרפי, של חלק מן השאלות שאנחנו נדרשים להן בהתלבטות הזו:

בכמה מקרים מדובר?

הסטטיסטיקות בארה"ב ובאירופה מדברות על עשרות אחוזים של האוכלוסיה, שבשלב זה או אחר בחייה סובלת מחרדה ומדכאון. זה שם. כאן בארץ אנחנו שוברים את השיאים (יש לנו גם כמה סיבות אובייקטיביות לכך). כולנו מוקפים במכרים, יקרים ולא פעם גם אלה שעושים לנו צרות בחיים, שסובלים מחרדה שמפריעה למהלך החיים. או מדכאון. לאו דוקא כזה טוטאלי, אלא יותר מן הסוג של מלאנכוליה, פסימיות, נטיה לדכדוך, נטיה לכעסנות, לחרטות ועוד. סל הדכאון הנפוץ מכיל לא מעט התנהגויות ותופעות מוכרות.


לעתים זה בלתי נסבל להיות ע